צבי הנינג'ה אוהבים פיצה, באטמן חובב סטייקים ונאצ'וס והנוקמים דופקים שווארמה. אבל מה עם גיבור העל שאנחנו לוקחים כמובן מאליו? הוא מציל חיים ומאפשר לנו ליהנות מדברים שהיו בעבר נחלתם של עשירים בלבד, אך יש לו טביעת רגל אקולוגית חזקה. זהו סיפורו של הקירור, שמתחיל לפני 3,700 שנה, מקבל טוויסט מהפכני במאה ה-19 בזכות כמה יזמים יוצאי דופן, ועומד לעבור שינוי גדול נוסף בשנים הקרובות

מאת רונן הורביץ

שמתם לב שאוכל תופס חלק משמעותי בסרטי ובחוברות קומיקס? צבי הנינג'ה אוהבים פיצה, המאכל האהוב על סופרמן הוא ביף סטרוגנוף עם קטשופ, באטמן חובב סטייקים ונאצ'וס, וספיידרמן אוהב נקניקיות ואת עוגות החיטה של דודה מאי. האוכל בקומיקס כה משמעותי, עד שמעריצים מסוימים מאמצים את המאכל האהוב על גיבורי העל שלהם. מי יכול לשכוח את השווארמה מהסרט "הנוקמים", שנתנה דחיפה עצומה לתעשיית השווארמה בארה"ב.

בין דמויות הקומיקס והמאכלים מסתתר גיבור-על נוסף שכולם מכירים, המציל את חיינו מדי יום, אך מתקבל בשוויון נפש. אני מדבר על טכנולוגיית הקירור. משעשע? תחשבו על זה לרגע ברצינות. ללא קירור לא היו פיצות לצבי הנינג'ה, ובאטמן לא היה מקבל את הסטייק שלו, אלא אם הוא היה צד אותו בעצמו. טוב, יותר ברצינות: בחיים האמיתיים, הקירור מאפשר לנו ליהנות מפריבילגיות שהיו בעבר נחלתם של עשירים בלבד.

האיש שנכנס לכלא כדי שהבירה שלנו תהיה קרה

זאת יש לדעת, מאכלים קרים ומצוננים אינם המצאה חדשה. הפרעונים במצרים נהנו מפירות מעורבים בקרח שהוגשו בכלי כסף, והאצולה הרומית ידעה להתענג מתערובת מושלגת של פירות ודבש. אפילו המילים 'סורבה' ו'שרבט' מקורן במילה הערבית Sharba, שפירושה 'משקה'.

איך הצליחו שליטי מדינות חמות להשיג קרח עבור הגלידות שלהם בימים שלפני המקרר והמקפיא? לשם כך נבנו החל בשנת 1,700 לפני הספירה בערך 'בתי קרח', שגרסאות שונות שלהם ניתן למצוא בכל רחבי העולם. במקררים החלוציים האלה אוחסנו קרח ושלג שנאספו בחורף, ונשמרו במצבם עד האביב ולעתים אף עד הקיץ.

מקרר עתיק במחוז יזד באיראן (צילום: Pastaitaken, רישיון שימוש CC BY-SA 3.0)
מקרר עתיק במחוז יזד באיראן (צילום: Pastaitaken, רישיון שימוש CC BY-SA 3.0)

מחיר הקרח עמד ביחס ישיר למרחק ממנו הביאו אותו, ולכן לאורך ההיסטוריה יכלו רק העשירים ליהנות ממנו. המציאות הזאת השתנתה במאה ה-19, הרבה בזכות יזם אמריקאי שאפתן בשם פרדריק טיודור, שעקשנותו סייעה להפוך את הקרח ממוצר יוקרה למצרך יומיומי להמונים. לא מעט בזכותו, עד סוף המאה היה ארון קרח בכמעט כל בית אמריקאי.

הכל החל כאשר לפרדריק הצעיר, תושב בוסטון הקרה, עלה רעיון: הוא ימכור קרח לצרפתים באי הקאריבי מרטיניק. הם ודאי יידעו להעריך את הסחורה הקרירה שתהפוך את מזג האוויר הטרופי ליותר נסבל. וכך, ב-1806 יצאה מנמל בוסטון האוניה הראשונה שהעמיס במוצר הנזיל, למסע שעליו דיווח העיתון "בוסטון גאזט" במילים הבאות: "בלי צחוק – ספינה יצאה מבית המכס בדרכה למרטיניק ובה מטען קרח. נקווה שזה לא יתברר כספקולציה חלקלקה".

משחק המילים המתבקש התברר כמבוסס, ומסעו הראשון של טיודור נחל כישלון. אך הוא לא התייאש והמשיך בניסיונותיו, תוך שהוא משפר בהדרגה את הבידוד בבטן אוניות היצוא. בשנים הבאות הקטין את כמויות הקרח שאבדו בדרך, והצליח למכור קרח  באלפי דולרים בקובה, הקרובה יותר לבוסטון ממרטיניק. אך ההכנסות לא כיסו את ההוצאות, וטיודור נקלע לחובות כבדים שגרמו להשלכתו לכלא שש שנים לאחר משלוח הקרח הראשון.

אתם כבר יודעים שזה לא עצר אותו: לאחר ריצוי העונש הוא המשיך לשפר את טכנולוגיות היצוא, והחל ב-1816 הפכו עסקיו לרווחיים. בשלב מסוים הביקוש היה כה גדול, עד שהקרח הטבעי שנכרה מאגמים ונהרות קפואים בסמוך לבוסטון לא סיפק את צורכי השוק. אך לטיודור זה הספיק: הצמיחה הבלתי פוסקת במכירות הכניסה לו כסף רב וזיכתה אותו בכינוי "מלך הקרח" של ארצות הברית.

"מלך הקרח" פרדריק טיודור. מהכלא לתהילת עולם
"מלך הקרח" פרדריק טיודור. מהכלא לתהילת עולם

 

המקפיא הראשון: הדרך להתמודד עם הקדחת

כדי למנוע מקרח להפשיר יש לבודד אותו מסביבה חמה יותר, כלומר למנוע ממנו  להתחמם. זהו תהליך פשוט למדי, שהספיק לצורכי התעשייה כל עוד היה אפשר לכרות מהטבע קרח מוכן. כאשר החל המחסור נוצר אתגר אמיתי, משום שהקפאת מים היא תהליך מורכב בהרבה, המחייב להוציא את החום מהמים.

את התשתית התיאורטית להקפאה הניח ב-1748 הכימאי וויליאם קולן (Cullen), שהראה שנוזל מתאדה מקרר את סביבתו. במאה השנים שלאחר מכן הגו מספר ממציאים רעיונות למכונות קירור המבוססות על רעיון האידוי, אך הרעיונות לא מומשו. הראשון שעשה זאת בפועל היה רופא שניסה לפתור בעיה אחרת לחלוטין – להילחם בקדחת קטלנית.

ד"ר ג'ון גורי (Gorrie), שנולד בקאריביים להורים ממוצא סקוטי, גדל בצפון קרוליינה. ב-1833, לאחר שהשלים לימודי רפואה בפייפילד, ניו יורק, הוא החליט להשתקע בעיר אפלצ'יקולה שבפלורידה ולהקים בה מרפאה. שמונה שנים לאחר מכן פרצה בעיר מגיפת 'קדחת צהובה', ששיעור התמותה של מי שנדבקו בה הגיע ל-70%. גורי לא ידע אז שווירוס המועבר באמצעות יתושים הוא הגורם למחלה, אך הבחין שהיא נפוצה בעיקר בעונות החמות, והסיק שלאוויר חם יש קשר להתקדמותה.

הוא החליט לנסות שיטת טיפול חדשנית: הוא תלה סל מלא בקרח מעל החולים, ומכיוון שקור יורד כלפי מטה, נוצר מעין 'מיזוג אוויר' בסיסי. למרות שבאותן שנים מחירי הקרח היו נמוכים מבעבר, הרבה בזכות פרדריק מיודענו, עדיין היה מדובר במוצר יקר, ודאי בכמויות שלהן נזקק גורי. לכן החליט הרופא לבנות מכונה שתייצר קרח, על בסיס הרעיונות התיאורטיים שהתגבשו מאז קולן. בשנים הבאות גורי נשאב כה חזק לאתגר הקרח, עד שב-1845 עזב את העיסוק ברפואה.

ב-14 ביולי 1847, ביום הבסטיליה, הפתיע הקונסול הצרפתי בפלורידה את אורחיו בכוסות שמפניה מצוננות בקרח, פינוק שההנאה ממנו באמצע הקיץ נתפסה כמעט כנס. מה שהאורחים לא ידעו זה שהקרח אינו מיובא, אלא נוצר במכונה שהמציא גורי. אף שגורי קיבל את הפטנט על מכונת הקרח שלו רק ב-1851, חגיגת יום הבסטיליה ארבע שנים קודם לכן יכולה להיחשב יום הולדתו של גיבור העל שלנו, הקירור, שכבר מערש לידתו נועד להציל חיים.

להסתמכות על קירור יש גם מחיר

אחד המדדים לקידמה של מדינה הוא שיעור האזרחים העוסקים בייצור מזון – ככל ששיעורם גדול יותר, המדינה פחות מתקדמת, ולהיפך. יש בכך היגיון פשוט: ככל שהאדם יותר משוחרר מסיפוק צורכי הישרדות כמו מזון, יש לו יותר זמן לצמיחה ולהתפתחות. במונחים כלכליים מדובר בפריון, בתוצר לאומי וביצוא. תעשיית מזון מפותחת, אם כן, היא תנאי לצמיחה כלכלית, ותעשייה כזאת לא היתה מתאפשרת ללא קירור מודרני.

אך גם לגיבור העל המודרני יש את ה'קריפטונייט' שלו, ונקודת התורפה הזאת היא צריכת אנרגיה. נכון הוא שהאנרגיה כיום זולה וזמינה וזמינה יחסית, אך ישנם שלושה "פרשי אפוקליפסה" המאיימים על היכולת להסתמך עליה. הראשון הוא שאלת מקורות האנרגיה; אם לא נשכיל לעבור למקורות טבעיים, כמו שמש, מים ורוח, נגיע לנקודה שבה הדלקים הפוסיליים המשמשים לייצור חשמל יתמעטו ומחירם יעלה.

איום נוסף נשקף מההתחממות הגלובלית. כל מעלה נוספת גורמת לעלייה דרמטית בצריכת האנרגיה, במיוחד בקירור. לאור זאת שבשנים האחרונות נמדדו כמה שיאים רצופים של שיאי טמפרטורות, מדובר במשתנה חשוב. רק לאחרונה נרשם בישראל שיא כל הזמנים בצריכת חשמל, ואם המגמה תימשך ללא מתן מענה, עלויות האנרגיה יטפסו.

האיום השלישי, הקשור לשני, הוא זיהום הסביבה ופליטת גזים לא ידידותיים היוצרים את אפקט החממה. נחתמו בעולם מספר אמנות לצמצום גזי החממה, וגם ישראל חתומה עליהן, אך עד כה הרבה נאמר ומעט מאוד נעשה. מדיניותו של טראמפ, שהחליט שארה"ב תפרוש מהסכם פאריס, היא הליכה לאחור.

בנקודה הזאת, כפי שקורה תמיד בעת צרה – כשהעולם זקוק לו במיוחד, נולד גיבור-על חדש. לגיבור הזה קוראים התייעלות אנרגטית, אך את הסיפור שלו נספר ב'קומיקס' נפרד.

יש לכם שאלות? דברו איתנו:

שדה זה מיועד למטרות אימות ויש להשאיר אותו ללא שינוי.

עשוי לעניין אותך גם...