הסיבות להימנעותנו ממכרזי קירור והקפאה

מחקר שנערך בשנת 2005 בחן פרויקטים להקמת רכבות שבוצעו בכל רחבי העולם בשנים 1969-1998. ביותר מ-90% מהמקרים, אומדן מספר הנוסעים העתידים להשתמש ברכבת היה מוגזם. המחסור בנוסעים סוקר בהרחבה בעיתונות, ואף על פי כן, התחזיות לא השתפרו בשלושת העשורים שנבחנו. בממוצע, תחזיותיהם של המתכננים לגבי מספר הנוסעים היו מופרזות ב-106%, והעלות הממוצעת חרגה מהתכנון ב-45%. הנתונים הלכו והצטברו, אך המומחים לא החלו להשתמש בהם.

האופטימיות של המתכננים ושל מקבלי ההחלטות איננה הסיבה היחידה לפריצת מסגרת התקציב. קבלנים המשפצים מטבחים וחברות לייצור מערכות נשק אינם מהססים להודות (אם כי לא באוזני לקוחותיהם) שעיקר הרווח שלהם בא להם מהתוספות לתוכניות המקוריות. כשלי החיזוי במקרים האלה מבטאים את אי יכולתם של הלקוחות לדמיין את היקף ההרחבה של דרישותיהם לאורך הזמן. בסופו של דבר משלמים הלקוחות הרבה יותר מכפי שהיו משלמים אילו בנו תוכנית מעשית ודבקו בה.

שגיאות בתכנון תקציב הראשוני אינן נעשות תמיד בתום לב. בחלק מהמקרים, המתכננים מציעים תוכנית בלתי מעשית מפני שהם משתוקקים לקבל אישור עליה – מהממונים עליהם או מהלקוח – ומפני שהם יודעים שנדיר מאד שפרויקט ייעצר בגלל חריגות בעלויות או בזמני הסיום. במקרים כאלה, האחריות הגדולה ביותר למניעת כשל התכנון מוטלת על מקבלי ההחלטות המאשרים את התוכנית. אם הם אינם מזהים את הצורך במבט מבחוץ, הם נופלים בכשל התכנון.

בפרויקטים של בניית מערכות קירור והקפאה, הלקוח יודע שהוא לא מבין בקירור ולכן, בדרך כלל, הוא יפנה למהנדס אשר יתכנן עבורו את המערכת, יכין כתב כמויות, ינהל את המכרז, ויוודא שהקבלן שנבחר יעמוד בדרישות. כל זאת, מתוך מטרה לקבל מתקן קירור העונה לדרישות הלקוח ולהוזיל עלויות. שני הקריטריונים הללו – עמידה בדרישות והוזלת עלויות – הם המוקשים שגורמים לשיטה לפעול לרעת הלקוח ולא לטובתו.

הוזלת עלויות

לקוחות רבים מנסים להוזיל את העלויות באמצעות שיטת המכרז, ומתעלמים מעובדה פשוטה: העלויות החשובות ביותר בתחום הקירור וההקפאה הן עלויות האנרגיה והתחזוקה לאורך השנים. העובדה הזאת כה מובהקת, שאפילו אם הלקוח יקבל את מערכת הקירור וההקפאה חינם אין כסף, שיטת המכרז המקובלת עדיין לא תהיה כדאית לו.

ברוב הפרויקטים שאנחנו מכירים, עלויות התחזוקה בטווח הארוך וסוגיית ההתייעלות האנרגטית אינם נלקחים בחשבון בשלב המכרז והתכנון. הסיבה אינה רשלנות של המהנדסים; הם מתכננים את המערכות הטובות ביותר שהם יכולים. הסיבה היא שהמהנדסים אינם אלה שמתחזקים את המערכות לאורך זמן, ואינם מתוגמלים על ביצועים גבוהים בתחום זה. לכן שיטת המכרז מגדילה את עלויות הלקוח ולא מצמצמת אותן.

בנקודה הזאת אתם אולי שואלים את עצמכם איך זה שמזמיני העבודות לא משלבים את מדדי היעילות האנרגטית בתנאי המכרז. ובכן, אף שלאורך כמעט שני עשורים של פעילות לא נתקלנו אפילו במכרז קירור והקפאה אחד העוסק בחיסכון באנרגיה, אנחנו אופטימיים. הכל שאלה של מודעות, ועל רקע מענקי ההתייעלות האנרגטית של הממשלה ורוח התקופה, סביר שנתחיל לראות בשנים הקרובות מכרזים מסוג אחר.

עמידה בדרישות

תכנון מערכת קירור והקפאה חדשה נעשית על פי הצרכים של הלקוח. למשל: דרישה לשוק פריזר שיקפיא 500 ק"ג סחורה בשעה. המתכנן יתחשב בידע ובניסיון שצבר, וישקלל נתונים כמו עוצמת הקיץ הישראלי, שיביאו אותו להוסיף כוח קירור גדול ממה שמראים החישובים הבסיסיים. האם זה מספיק? מנסיוננו, ממש לא.

כמעט בכל פרויקטי ההתייעלות שביצענו, מצאנו שהמערכות מכילות ציוד מיותר ויקר (כמו מפרידי טיפות, שלהם נייחד פוסט נפרד), ושניתן לצמצם את הוצאות האנרגיה בלפחות 30%. תרגום ישיר של הדרישות לתכנון, מבלי להתאים את המערכות לתהליכי העבודה הייחודיים לכל לקוח, אף פעם לא ייתן תוצאה אופטימלית.

ניתן להמחיש זאת בשאלת בחירת המדחס: מדחס דו-דרגתי נחשב ליעיל אנרגטית יותר ממדחס חד-דרגתי, אך אם פעילות הלקוח כרוכה בפתיחת הדלתות פעמים רבות ביום, על מנת להכניס ולהוציא סחורה – כמו בשוק פריזר שהסחורה מוכנסת אליו ידנית באמצעות עגלות – המדחס הדו-דרגתי לא רק שלא חוסך, אלא אף מבזבז אנרגיה.

אז מה הפתרון?

כדי להשיב על השאלה, צריך להתחיל להפנים שהלקוחות לא מזמינים מערכות קירור והקפאה, אלא מערכות שיתנו להם שקט תפעולי וחיסכון בחשמל לאורך שנים. נכון להיום, רוב הלקוחות מתעלמים מכך, ומנהלים משא ומתן על שלב ההקמה בלבד.

מכיוון של-GVK חשוב להביא ללקוחותיה ערך משמעותי לאורך זמן, לא השתתפנו עד היום במכרזי קירור והקפאה. מודל הפעולה שלנו אחר: אנו מבצעים את התכנון והביצוע, תוך התחייבות לעמידה ביעדי תחזוקה וחיסכון באנרגיה ארוכי טווח, לפעמים ל-10 ו-15 שנה. לאור זאת שהרווחים שלנו נגזרים מהיקפי החיסכון, אין לנו ברירה אלא לעמוד ביעדים.